Vayedaber

Peah

Daf 7b

משנה: 7b כְּלָל אָֽמְרוּ בְּפֵיאָה כָּל שֶׁהוּא אוֹכֶל וְנִשְׁמָר וְגִידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ וּלְקִיטָתוֹ כְּאַחַת וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם חַייָב בְּפֵיאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִית בְּכְלָל זֶה. וּבְאִילָן הָאוֹג וְהֶחָרוּבִין הָאֶגּוֹזִים וְהַשְּׁקֵידִים הַגְּפָנִים וְהָרִימּוֹנִים הַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים חַייָבִין בְּפֵיאָה.

Traduction

Voici la règle générale (95)''Comp. Shabat 68a; Pessahim 56b; Nida, 50a.'': il faut prélever la pea sur tout ce qui est comestible, que l’on garde (qui n’est pas déjà abandonné), qui croît sur la terre (excepté les champignons), que l’on recueille d’un coup (96)Il n'en est pas de même des figues ou d'autres fruits de ce genre, qui ne mûrissent que peu à peu. et ce que l’on réunit pour le conserver (à l’exclusion des légumes verts). Dans cette règle, on comprend les blés et les légumes secs. Les arbres suivants (97)Ils remplissent toutes les conditions entraînant la péa. sont compris dans cette règle: le cornouiller (98)Telle est la traduction de Bertinoro. Selon Maïmonide, c'est ce qui sert à tanner, rhus coriaria. Voir (Maasserot 1, 2), (Demaï 1, 1), où s'agit peut être de la baie rouge., le caroubier, le noyer, l’amandier, la vigne, le grenadier, l’olivier et le palmier.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כלל אמרו בפאה כל דבר שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה שהן ממיני צבעים כדאמרינן פרק כלל גדול בשבת דף ס''ח ונקט למעוטי הני ולא קאמר למעוטי כל דברים שאינן אוכל משום דהני חזו קצת לאכילה ע''י הדחק וקמ''ל דלא חשיב אכילה דידהו כדדריש לה בת''כ קציר מה ת''ל מה קציר מיוחד שהוא אוכל ומהאי טעמא נמי לא נקט סטיס וקוצה עצמן דהני לא חזו כלל א''נ להכי נקט ספיחין משום דאין דרך ללוקטן לסטיס וקוצה בשנה שנזרעים אלא לבסוף ד' וה' שנים שהשרשים מתפשטין וגדילין והם עיקר הצביעה:

ונשמר. למעוטי הפקר שאינו נשמר ואינו חייב בפאה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם פרט להפקר שכבר הוא נעזב:

וגידוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות שאין להם שורש בארץ וגידוליהם מן האויר ואין חייבין בפאה דכתיב קציר ארצכם:

ולקיטתו כאחת. למעוטי תאנה וכיוצא בה מן האילנות שנלקטים הפירות ראשון ראשון מה שמתבשלים בהם דכתיב קציר וסתם קציר דבר המתבשל הרבה ביחד:

ומכניסו לקיום. למעוטי ירק דסתם קציר מכניסו לקיום יצאו ירקות שאע''פ שלקיטתן כאחת אין מכניסן לקיום שאינו מתקיים אלא מתעפש מיד:

והתבואה והקיטנית בכלל הזה. כלומר כל התנאים האמורים ימצאו בתבואה וקטנית. תבואה נקראו כל חמשת המינין חטה ושעורה וכוסמת ושבולת שועל ושיפון. קטניות. פולין ואפונים ועדשים ודומיהן.

ובאילן האוג. פרי אדום קירנאל''ו בלע''ז ורמב''ם פי' אילן העושה אשכולות אדומות והן ראוין לאכילה ובערבי קורין לו סימוק:

והחרובים וכו' ולאו דוקא אלו שחייבין בפאה אלא קתני אלו ודומיהן:

הלכה: וּבְקֻצְרְכֶם אֵין לִי אֶלָּא קוֹצֵר. תּוֹלֵשׁ מְנַיִן תַּלמוּד לוֹמַר לִקְצוֹר. עוֹקֵר מְנַיִן תַּלמוּד לוֹמַר קְצִירְךָ. אֵין לִי אֶלָּא תְבוּאָה. קִיטְנִית מְנַיִן תַּלמוּד לוֹמַר בְּאַרְצְכֶם. אִילָנוֹת מְנַיִן תַּלמוּד לוֹמַר שָֽׂדְךָ.

Traduction

Comme il est dit (Lv 19, 9): Lorsque vous moissonnerez, etc., (vous laisserez la part des pauvres), on sait qu’il y a obligation lorsqu’on moissonne (99)''Voir Hulin 131b; Torath Cohanim sur la section Kedôschim, 1.''. Existe-t-elle aussi si on arrache les épis à la main? -Oui, parce que l’expression de récolte est répétée (quelle que soit la façon d’opérer). Cette obligation est-elle due aussi lorsqu’on arrache les racines? Oui, parce qu’il est dit (un 3ème terme): ta moisson. Jusqu’à présent on sait que c’est dû pour le blé; qu’est-ce qui prouve que cela s’étend aussi aux légumineux? C’est qu’il est dit (ibid.): dans votre terre (c’est-à-dire, tout ce qui croît sur terre). Et comment sait-on que cela s’étend aussi aux arbres? C’est qu’il est dit (ibid.): de ton champ (y compris les fruits des arbres).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ובקצרכם וכו' ברייתא היא בת''כ פ' קדושים:

אין לי אלא קוצר וכו' קוטף מנין כצ''ל וכן הוא שם שקוטף את המלילות ביד ואינו עוקר עם השרשי:

ת''ל בארצכם. כל שגידוליו מן הארץ:

ת''ל שדך. פאת שדך ומיותר הוא דהא כתיב קציר ארצכם אלא לרבות את האילנות:

Peah

Daf 8a

תַּנִּי זוֹרְעִין זְרָעִים וְזַרְעֵי אִילָן כְּאַחַת וְהַזּוֹרֵעַ מִן הַחַרְצַנִּים לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם. עִיקָּר כַּרְמְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם. רִבִּי יוּדָן קַפֵּידֹקִיָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן אָֽמְרִין אֵין זַרְעֵי אִילָן קְרוּייִן זְרָעִים וְכֹה אַתְּ אֲמַר זַרְעֵי אִילָן קְרוּייִן זְרָעִים. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מִיעֵט הַכָּתוּב שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת קוֹרִין אוֹתָן זְרָעִים 8a בְּרַם הָכָא רִיבָּה הַכָּתוּב עַל כָּל זֶרַע זְרוּעָה אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ.

Traduction

On a enseigné (100)Tossefta sur Kilayim 1, comp. Même traité, 1 et 8.: on peut semer avec des graines diverses celles des arbres (101)Ce n'est pas un mélange hétérogène, qui soit interdit.; mais si l’on y joint des pépins de raisin, on est passible de 40 coups de lanière (c’est interdit, car c’est hétérogène). R. Zeira en donne la raison: il est écrit, dit-il (Dt 22, 9): Tu n’ensemenceras pas de plantes hétérogènes dans ta vigne; c’est-à-dire, à ce qui constitue la vigne (grains de raisin), il ne faut pas joindre d’autres semences. R. Judan de Kappadoce demanda en présence de R. Yossé: comment se fait-il que tantôt (pour la pureté) on considère comme semence les graines d’arbres fruitiers (n’étant susceptibles d’impureté qu’après avoir été mouillées), tandis qu’ici on ne les considère pas comme telle (pour l’hétérogène)? C’est que, sous ce dernier rapport, dit-il, on exclut de la série des semences ce que l’on n’a pas l’habitude de considérer ainsi; au contraire, pour la pureté, il est arrivé de les comprendre dans cette classe, en vertu de ce verset (Lv 11, 37): sur toute semence destinée à être semée (où la répétition du mot zera s’applique aux pépins).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דכלאים פ''א וה''ג שם זורעין זרע וזרעוני אילן כאחד הזורע חרצנים עם החטים ה''ז לוקה את הארבעים. וחסר כאן עם החטים:

א''ר זעירא. מילתי' דר' זעירא לפרושי טעמא דסיפא דהתוספתא היא והכי איתא נמי לקמן בריש פ''ח דכלאים דפליגי התם ר יונתן ור' יאשיה דר' יאשיה סבר אינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע שני מינים בכרם חטה ושעורה וחרצן דדריש לא תזרע כרמך כלאים משמע דשני מינין בלא החרצן קאמר קרא דאי לאו הכי לא מקרי כרמך ור' יונתן ס''ל אפי' מין אחד וקאמר התם על דעתיה דר' יונתן כתיב לא תזרע שדך כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים כלומר כיון דאפי' במין א' מתחייב א''כ הרי הוא בכלל לא תזרע שדך כלאים דכרם נמי אקרי שדה והרי הוא חייב משום חטה וחרצן כמו בשאר כלאי זרעים ומתרץ ר' זעירא שם דלא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך כלאים לא תזרע כלומר דקרא בא ללמדנו דאפי' יש כאן עיקר הכרם שכבר נטוע הוא לא תזרע כלאים ואי לאו קרא יתירא ה''א עד שיזרע במפולת היד להכלאים דהכי משמע לא תזרע בשעת זריעה לא יהיה כלאים קמ''ל דאפי' מין אחד כבר יש לו עיקר ונטוע הוא לא תזרע מין השני שהוא כלאים עמו:

הכי אמרינן שם לתרץ דברי ר' יונתן ודברי ר' יאשיה מתרץ לה התם ומייתי לה הכא לדר' זעירא על האי תוספתא משום דסיפא כר' יונתן היא דאתיא דאפילו במין אחד מתחייב וכדמפרש ר' זעירא לטעמיה דר' יונתן והשתא פשיטא דמתחייב הוא אם זרע החטה והחרצן כדמיירי התוספתא דבשעת זריעה הוי כלאים. והא דמייתי לה להתוספתא הכא משום האי בעיא דר' יודן דבעי עלה כדלקמן:

תמן אמרין זרעי אילן אין קרויין זרעים וכה את אמר זרעי אילן קרויין זרעים. כצ''ל וכן הוא בפ''ח דכלאים אחר דברי ר זעירא כלומר דבעי על התוספתא מדין הכשר זרעים דאמרינן בעלמא ועל הא דקתני דזורעין זרע א' מן המינין עם זרע אילן ולא חיישינן משום כלאים ואע''ג דאמרינן לעיל דאילן חייב בפאה מדכתיב שדך לרבות לאילנות אלמא אילן קרוי שדה ואמאי לא מחייב משום לא תזרע שדך כלאים אלא ע''כ דטעמא דזרע אילן לאו בכלל זרע הוא וקרא כתיב לא תזרע דלא קפיד אלא על שני מינין הקרויין זרע שמעינן דזרעי אילן אין קרויין זרעים והכא את אמר גבי הכשר זרעים דזרעי אילן ג''כ קרויין זרעים כדתנן פ''ק דמכשירין ובכמה מקומות שם דפירות אילן נמי הן בכי יותן ואמאי והא כתיב וכי יותן מים על זרע וזרע אילן הא קאמרת דלאו בכלל זרעים הוא:

תמן. גבי כלאים מיעט הכתוב לזרע האילן דלא דברה התורה אלא בסתם זרע שדרך בני אדם להיות קורין זרעים אבל זרע אילן שכן אין דרך בנ''א להיות קורין אותן זרעים אלא נטיעות קורין אותן דלא מצינו בשום מקום דקאמר הזורע אילן אלא הנוטע:

ברם הכא. גבי הכשר משקה מרבויא דקרא הוא דילפינן גם לזרע אילן דכתיב לעיל מניה וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יתן מים על זרע וגו' דהאי קרא בתרא על קרא דלעיל קאי דריבה הכתוב על כל זרע וגו' דכי יותן מים על אותו זרע מוכשר הוא ואפי' על זרע האילן:

וְאִית דִּבְעִי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תְדַקְדֵּק כְּמַה דְּתֵימַר וְעוֹלֵל לָמוֹ. כִּי תַחְבֹּט זֵיתֶךָ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם. זַיִת מַה זַיִת וְכֶרֶם מְיוּחָדִין שֶׁלְּקִיטָתָן כְּאַחַת וּמַכְנִסָן לְקִיּוּם חַייָבִין בְּפֵיאָה. אַף כָּל דָּבָר שֶׁלְּקִיטָתוֹ כְּאַחַת וּמַכְנִסוֹ לְקִיּוּם חַייָבִין. אִי מַה זַיִת וְכֶרֶם מְיוּחָדִין שֶׁהֵן חַייָבִין בְּבִיכּוּרִין וְחַייָבִין בְּפֵיאָה אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּבִיכּוּרִין חַייָב בְּפֵיאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר קְצִירְךָ. אֲפִילוּ קְצִיר אוֹרֶז אֲפִילוּ קְצִיר דוֹחָן.

Traduction

Selon d’autres, on déduit le devoir de la pea pour tout produit d’après le verset suivant (Dt 24, 21): lorsque tu vendangeras ta vigne tu ne grappilleras pas. Comment déduire de là le devoir de la pea sur la vigne? R. Yona dit qu’il faut entendre par là l’interdiction de strictement compter chaque grappe; dans ce sens il est dit (Qo 1, 22): Examine-les sévèrement (102)''Jeu de mots sur le double sens de ôlél: 1° grappe; 2° examen sévère.''. De même, on déduit le devoir de la pea pour l’olive, de ce qu’il est dit (ib. 20): lorsque tu secoueras ton olivier, tu n’y retourneras pas chercher les fruits restants. On en tire cette déduction dit R. Yona, parce que cette expression (pea) se retrouve aussi dans le verset: vous ne raserez pas les coins (103)''Le mot péa (coin) est applicable à la fois à la tête humaine et aux champs; le coin dit dans ces 2 cas, être réservé.'' de votre chevelure (Lv 19, 27). Quant à l’obligation pour tous les autres arbres, on l’apprend par ce raisonnement: De même que l’olivier et la vigne, qui offrent cette particularité qu’on en recueille les produit d’un coup et qu’on les réunit pour les conserver, sont soumis à l’obligation de la pea; de même tout ce qui présente ces particularités est soumis au droit de la pea. Mais ne peut-on pas observer que l’olivier et la vigne offrent en outre la particularité d’être soumis à l’obligation des prémices et que, par cette raison, ils sont soumis à la pea, tandis que tout ce qui est soumis à l’obligation des prémices (104)Les sept espèces de produits de la Palestine sont seuls soumis à ce devoir. l’est aussi pour la pea? C’est pourquoi le verset contient plusieurs fois la mention du mot moisson, pour dire qu’elle implique même la récolte du riz ou du millet (et que la pea s’exercera pour celles-ci, bien que l’on n’en offre pas la prémice).

Pnei Moshe non traduit

ואית דבעי נישמעינה מן הדא. אדלעיל מהדר נילף אילנות לחיוב פאה מרבויא דשדך ואית דבעי למילף לאילנות מן הדא דלקמן.

כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך מכאן לחיוב פאה בכרם. כדמפרש לה:

מה את שמע מינה. מכאן לפאה:

א''ר יונה דלא תעולל. לא תדקדק לבצור הכל הוא ולכלות המעשה בו:

כד''א אשר עולל למו ולשון מעשה הוא:

כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך מה את שמע מינה. לחיוב פאה א''ר יונה לא תפאר. לא תקח הפאר והפאה ממנו. כד''א לא תקיפו פאת ראשיכם:

זית. אין לי אלא זית וכרם שאר אילנות מנין וקאמר דילפינן במה מצינו מה זית וכרם שהן מיוחדין וכו' אף כל דבר שהוא חייב בביכורים כגון תאנה ורמון ותמרים שאר אילנות מנין:

ת''ל קצירך. כל מה שאתה קוצר בכלל ואפי' קציר אורז ודוחן שהן כמיני קטנית ויש בהן דרכים השנויים במשנתינו חייבין הן בפאה:

יֹאמַר זַיִת וְלֹא יֹאמַר כֶּרֶם. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר זַיִת וְלֹא נֶאֱמַר כֶּרֶם הָיִיתִי אוֹמֵר זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט חַייָבִין בְּפֵיאָה כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט לֹא יְהֵא חַייָב בְּפֵיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיְהֵא אוֹמֵר כֶּרֶם. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר כֶּרֶם וְלֹא נֶאֱמַר זַיִת הָיִיתִי אוֹמֵר כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט יְהֵא חַייָב בְּפֵיאָה זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט יְהֵא פָּטוּר מִן הַפֵּיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיְהֵא אוֹמֵר זַיִת וְצוֹרֵךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֶּרֶם.

Traduction

Mais pourquoi alors ne se contente-t-on pas (dans la Mishna) de mentionner l’olivier, sans parler de la vigne (105)Le devoir de la péa sur la vigne serait déduit de l'olivier, qui lui ressemble sous tous les rapports légaux.? C’est que si l’on avait seulement mentionné l’olivier, non la vigne, on eût dit que l’olivier est soumis au droit de la pea parce qu’il est affranchi de celui du grappillage, tandis que la vigne, qui est soumise à ce dernier droit, est peut-être dispensée de la pea; il a donc fallu mentionner la vigne. Et, à l’inverse, si l’on eût seulement mentionné la vigne, non l’olivier, on eût dit que la vigne soumise à l’obligation du grappillage est aussi soumise à la pea, tandis que l’olivier, étant déjà dispensé de l’un, l’est aussi de l’autre; il a donc fallu mentionner l’un et l’autre.

Pnei Moshe non traduit

יאמר זית ואל יאמר כרם. ונילף כרם מזית בבנין אב:

זית שהוא פטור מן הפרט. דאין פרט אלא בכרם שהוא תחת לקט בתבואה כדכתיב ופרט כרמך לא תלקט אבל זית וכן שאר אילנות אין בהן פרט וא''כ בדין הוא שיתחייב בפאה אבל כרם שהוא חייב בפרט שוב לא יהא בו חיוב פאה הלכך צריך שיאמר חיוב פאה בכרם:

או אלו נאמר כרם. וכ''ת יאמר כרם ואל יאמר זית ונילף זית מכרם הדר קאמר דהא נמי לא מצית אמרת דאילו כן הייתי אומר דאיפכא מסתברא כרם שמצינו בו חיובא חדא והוא פרט שדי ביה נמי חיובא דפאה אבל זית שהוא פטור מן הפרט יהא פטור נמי מן הפאה הוי אומר דתרוייהו איצטריכו לפי שאין למדין זה מזה:

יָצָא זַיִת וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. יָצָא כֶּרֶם וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. וּכְשֵׁם שֶׁיָּצָא זַיִת וְלִמֵּד עַל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. כָּךְ יָצָא כֶּרֶם וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. אָמַר רִבִּי אָבִין דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה לִשְׁנֵיהֶן מְלַמֵּד. וְדָבָר (שֶׁהוּא) [שְׁאֵינוֹ] שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן אֵינוֹ מְלַמֵּד.

Traduction

Mais, demanda-t-on, puisqu’en adoptant comme base l’olivier, on étend l’obligation de la pea à tous les arbres, est-ce qu’en adoptant pour base la vigne, on étend à tous les arbres l’obligation du grappillage? R. Abin répondit par la règle suivante: Lorsqu’il y a un point (la pea) commun à deux objets (l’olivier et la vigne), il sert de comparaison pour l’application à tous les arbres; mais s’il ne leur est pas commun (comme le Peret), il n’y a pas lieu à déduction ultérieure.

Pnei Moshe non traduit

יצא זית וכו' קושיא הוא כדמסיק דנימא השתא דכשם שיצא זית ולימד על כל האילנות לחיוב פאה כך יצא כרם ללמד על כל האילנות לחיוב פרט:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source